למאלפים

אם את/ה:

מאלפ/ת מנוסה
בעל ניסיון בחינוך כלבים
מתמחה ב-AST
רוצה לשתף אותנו בידע שלך

נשמח לתת לך במה!
לנלהבים

אם את/ה

אוהב/ת כלבים מגזע זה
מעוניינ/ת פופולריות אמסטפים
רוצה להוסיף משהו לאתר

Amstaf.co.il מוכנ לתת לך מקום
לבעלי חיות

יצירת עמוד של חיית מחמד שלכם
פרסום הגורים שלכם באתר
עמוד הכרויות
רוצים לרכוש גור?

אנחנו נעזור לכם:

איסוף מידע
עיבוד מידע
בחירת גור נכונה בקנייה
 
בסוף דצמבר צפויה המלטה



טלפון לברורים והרשמה:

שלום ! שמי Gladiator Scouthound, חברים קוראים לי שוגי.

אני אמסטף ( סטפורדשיר טרייר אמריקאי ), גבר אינטליגנטי, חמוד, ממשפחת האלופים,אתלטי, מנומר. הגעתי מבית גידול מוכר מאוד במוסקבה בשנת 2002.


גובה שלי 48 ס"מ, משקלי 29 ק"ג. אוהב ספורט, קפיצות, מרתונים, משתתף בתחרויות – קיבלתי CAC, CACIB, 2*R.CAC, 6*CW


גלריית תמונות
אילן יוחסין


רגוע מאוד ומחונך היטב, לא אגרסיבי , אוהב ילדים וחתולים, עברתי קורס סוציאליזציה , מתנהג בצורה מושלמת. טל שלי:


תכונות אופיו העיקריות של הסטפורדשיר טרייר אמריקאי:

  • עוצמה חיצונית והרמוניה

  • מערכת חיסון חזקה ועמידה

  • תחזוקה נוחה, קלה ו"זולה"

  • פרווה קצרה מאוד

  • למרות מידותיו הקטנות יחסית, כלב זה חזק למפליא

  • נאמן לבעליו

  • לא שואף לדומיננטיות במשפחה

  • שותף משעשע ולא מתעייף במשחקי ילדים

  • אמסטף אמיתי (מבחינת סלקציה וחינוך) אינו מסוכן כלל עבור בעליו וסביבתו

  • ''שותף לדירה'' נהדר אפילו כאשר יש בני גזע נוספים או חיות אחרות
וויקטור בגלייב, ( עיתון ''עולם הכלבים'' )



הסטפורדשיר טרייר אמריקאי ( אמסטף ) משמש כיום ככלב משפחה לכל דבר. התנהגותו של כלב זה תלויה בבעליו, באופן בו הכלב חונך. האחריות רבה לגבי האינסטינקטים החזים של הכלב והתנהגותו מוטלים ללא ספק על בעליו.
סטפורדשיר טרייר אמריקאי

בכלב זה משולבים מלתעות פלדה ולב של חתלתול, כוחו של גלדיאטור אמיתי ותמימות שאופיינית רק לילדים.

אגדות אודות כלבים רוצחים אינן אלא רק אגדות. עבור הסביבה לא הכלבים מסוכנים אלא בעליהם המחלקים להם פקודות. מי שלפחות פעם אחת התקשר עם כלב מגזע זה יעיד כי אמסטף יוצר רושם של ג'נטלמן אלגנטי ושל ''איש משפחה'' יותר מאשר רושם של חוצפן. למעשה, אמסטף יכול להיות מאושר רק במסגרת משפחה, בסביבת אנשים האוהבים אותו, אז מסוגלים הסטפורד טריירים למלא את הבית בשמחה, הרמוניה והדדיות.

הסטפורדשיר טרייר אמריקאי הוכר כגזע ע''י האגודה הבינלאומית לידיעת הכלבים לא מזמן, אך נהיה פופולרי מאוד בזמן קצר למדי, הן בקרב החובבנים והן בקרב המקצוענים, ובכך הוא מהווה תחרות גבוהה עבור גזעי כלבים אחרים בהם הכירו הכלבנים מזמן. אז מהי הסיבה להצלחה המסחררת הזו, למרות השמועות הנוראות ?

הטרייר הוא כלב בעל פרווה חלקה, בעל גודל ממוצע, הוא סובלני, חזק, בעל מבנה גוף אטלטי, חכם מטבעו , ניתן לחינוך בקלות, זריז, יציב מבחינה פסיכולוגית ובעל מערכת חיסון חזקה. האמריקאים מאפיינים את הטרייר באופן הבא : '' כלבים אלה הם חכמים ואפשר לסמוך עליהם, אומץ והחלטיות אופייניים להם. הם מקרינים עוצמה. האמסטף הוא שרירני, תמיד בתנועה וחינני. באמסטף מושלם, משולבים הכוח והעוצמה של בולדוג עם החינניות וזריזות של טרייר''. אחד מהיתרונות העיקריים של הסטפורדשיר הוא היחס השווה שלו כלפי כל חברי המשפחה, הוא נאמן באותה מידה לכל בעליו ולא אוהב מישהו באופן מיוחד. ליבו הרחב מספיק לכולם. בשביל הילדים זהו בייביסיטר נאמן אוהב ושותף נפלא במשחקים. בשביל האישה הוא שומר טוב ובשביל הבעל הוא שותף נהדר בטיולים, עוזר לשמור על כושר גופני, הוא חבר נאמן. אלו הן התכונות שעליהן מתבססת העמדה כי הסטפורדשיר הוא כלב משפחה.

יציבות פסיכולוגית ומערכת עצבים מאוזנת הם תוצאה של בררנות נכונה וקשה. הסטפורדשיר הוא תמיד במצב רוח טוב, תמיד מוכן לעבוד, מבצע כל פקודה ופשוט זוהר מבפנים אם הוא רואה שבעליו מרוצה ממנו. הסטפורדשיר מוכן ל עשות כל דבר בשביל מחמאה מבעליו. יכולתו של האמסטף לנתח את המצב במהירות מאפשרת החלפת מצבי רוח מיידית, מה שמאפשר את שימושם של האמסטפים בעבודות כלבים למיניהן. עוד מזמן מלחמת עולם הראשונה, ידוע ומוכר לכולנו ה''יאנקי-טרייר'' בשם סטאבי שקיבל דרגת סמ''ל. הוא היה הכלב המצטיין של הצבא, הוא הזהיר את החיילים על התקפת גז מתקרבת ותקף מרגל נאצי. בבית הלבן, הנשיא ווילסון העניק לכלב מדלייה על אומץ לב. בימינו ישנם סטפורדשירים מפורסמים וידועים, למשל : "גיישה" הכלבה עובדת כבר שנתיים ביחידת חיפוש והצלה קינולוגית ברוסיה. בכלבים מגזע זה משתמשים בגבולות מדיניים, אך שימושו המיוחד ביותר של הסטפורדשיר הוא בתפקיד של כלב מלווה- משקם. גלוריה גלאט הסתדרה מצויין עם המטלה הלא קלה הזו, בלוקחה חלק פעיל בניסוי ''כלב עזר לעוור'' - ע''י שילוב של חינוך ואילוף ניתן להגיע לתוצאות יוצאות דופן.

ועכשיו בואו נעקוב אחר סיפור הוולדותו של גזע כלב המיוחד והנאמן הזה. מולדתו של הסטפורדשיר טרייר אמריקאי היא הרוזנות סטפורדשיר הממוקמת במרכז אנגליה והידועה עקב קרבות הכלבים המפורסמים שלה. הצופים הנלהבים ביותר של הקרבות היו בעיקר עובדי מכרות ובמתכות. הכלבים שחונכו במיוחד בשביל קרבות נבדלו מכלבים אחרים בהתלהבות, אומץ, כוח וזריזות. עד היום לא ידוע מי החליט לשלב בין בולדוג וטרייר. הסלקציונרים סברו כי הזגע החדש ייקח את המהירות והתשוקה מטרייר ואת הגבריות והסיבולת מבולדוג. הכלב המעורב החדש הקרוי ''בול אנד טרייר'' נהיה פופולרי במהירות רבה בקרב אוהבי קרבות הכלבים. בשנת 1803 פרסם "The Sporting Magazine" העיתון האנגלי תמונה של בול אנד טרייר "טראסטי" שהיה שייך ללורד קאמאלפורד. כלב זה השתתף ב- 104 קרבות ואף פעם לא הפסיד. באירלנד במחוזות ווטרפולד וקורק עסקו בריבוי של בול אנד טריירים וכלבים אלו הובלו בכמויות גדולות לאנגליה החדשה. ובכל זאת המקום המפורסם והידוע ביותר בעולם לגידול ''מכונות הקרב'' היה הרוזנות של סטפורדשיר באנגליה. בשנת 1835 חוקק הפרלמנט האנגלי חוק האוסר קרבות כלבים.

הבול אנד טרייר הובא לאמריקה ע''י אוהבי קרבות הכלבים. המסמכים הראשונים המעידים על קיומו של בול אנד טרייר באנגליה החדשה מתועדים בשנת 1870, אך למעשה הכלבים הראשונים מגזע זה הופיעו שם הרבה לפני שנה זו. באמריקה החלו לקרוא להם פיט-דוג ופיט-בולטרייר. האמריקאים מצאו שימוש חדש לכלבים הנהדרים האלו. הצופים של המערב הפרוע השתמשו בהם לשמירה על בתיהם של המתיישבים החדשים, להגנת החקלאים מנחשים, חולדות ואפילו דובים. כלבים אלו הבריחו את הצאן למרעה. החקלאים סברו כי רק הגדולים מהכלבים יוכלו לנצח בקרב עם זאב פרא או דוב ולכן בחרו בעקביות את הכלבים הגדולים. אט-אט התגלתה תכונה נוספת של הסטפורדשירים שהיא נאמנות לבעליהם. לבול אנד טריירים החלו לקרוא ''כלב החווה''. יש המניחים כי דווקא בתקופה זו קיבל הכלב את צורתו העכשווית. חלק גדול מריבוי הכלבים הללו ומהגנתם מהאשמות וטענות כוזבות נתרם מידי וויל ג'ודי, העורך של העיתון ''עולם הכלבים'' והוא זה שחשב על השם העדין לכלב זה והוא ''יאנקי-טרייר''. אך ''יאנקי-טרייר'' נהיה אהוב על כולם רק לאחר הופעתו של כלב כוכב בשם פיט על מסך הקולנוע ההוליוודי. הכלב הזה נולד להיות שחקן. הכלב חי תשעה שנים ושיחק בסרטים רבים. כמובן שפיט חייב את תהילתו לבעליו ומאמנו גארי ניוסניי שהתייחס אליו באהבה וסבלנות רבים. לראשונה, הוכר הסטפורדשיר טרייר כגזע בארה''ב בשנת 1936 כאשר הוכר רשמית ה''מועדון לסטפורדשירים טריירים של אמריקה''. מאז ועד היום הטרייר הוא הגזע האהוב על האמריקאים. מאוחר יותר, הסלקציונרים האמריקאים סיכמו עם שותפיהם האנגלים כי יוסיפו לשמו של הגזע את ההגדרה ''אמריקאי'' כדי למנוע בלבול. בשם ''סטפורדשיר טרייר אמריקאי'' משתמשים משנת 1974. הטרייר הוכר כגזע ע''י האגודה הבינלאומית לידיעת הכלבים וע''י מועדון הקנל האמריקאי. כיום משתמשים בקרבות בפיטבול-טריירים, הנבדלים מהסטפורדשיר בגודלם ( קטנים יותר ) ובהיותם יותר קלים ויותר אגרסיביים. לא האגודה ולא מועדון הקנל לא מכירים בפיטבול כבגזע רשמי.

לרוב, הסטפורדים הם בעלי בריאות נהדרת למפליא, הם ניתנים לחינוך בקלות. תמיד מוכנים להגן ואם לחנכם נכון, הם לא מפגינים אלימות לא כלפי אנשים ולא כלפי כלבים אחרים. הסטפורדשיר מתייחס בחוכמה ועדינות לילדים ונאמן מאוד.

סטפורדשיר טרייר אמריקאי - חבר אמיתי לכל המשפחה ועוזר נהדר בשבילכם והקרובים לכם.

ל.סוקולובה
מתמחה בינלאומית בסטפורדשיר טרייר אמריקאי

חינוך ותחזוקה גורים:

לכל כלב,ללא כל קשר לגזעו,התזונה הבסיסית היא הכרחית,ועלייך,בעל הכלב,מונחת האחריות לחינוכו של יצור עקשן ובעל אופי ייחודי כך שלא יהווה מטרד או אפילו איום עבור הציבור והחיות האחרות,וכך שתהיה אפשרית ההופעה במקומות ציבוריים איתו.

חלק מהחינוך הבסיסי של הכלב הוא הציות לפקודות כגון : ''אליי!'',''שב!'',''חכה!'',''לך למקום!'',''ליד!'', ''פו!''.אך הרבה יותר חשוב מהציות לפקודות הוא חינוך הכלב כך שיוכל להתאקלם בעולם הסובב אותו ולהגיב לאותו העולם בהיגיון. היכולת להתאקלם אינה טמונה בכלב מלידתו והוא אינו מסוגל ללמוד את זה לבדו.את הגור אפשר להשוות לדף ריק,כאשר בכם תלויה נכונותו של הטקסט הנכתב באותו הדף.למעשה התנהגותו של כלב בוגר,במידה ניכרת,תלויה בחינוך שקיבל בילדותו.ברכשכם סטפורד,אתם לוקחים על עצמכם את האחריות עליו לאורך כל חייו.

תחזוקה נכונה של סטפורדשיר מתחילה בכך שאין בשום אופן להחזיקו במלונה בחצר! כלב, אשר מהווה יצור בעל תבונות התנהגות חברתית מפותחות למדי,חייב לשכון בבית או בדירה.כלבים שנידונו להטמטמות או התקררות במלונה, ברובם מגיבים באלימות רבה לכל הזר להם.

כמובן שלמשך כמה שעות אפשרית תחזוקתו של הסטפורדשיר במקום סגור אך מרווח, אך ללא כל קשר לאפשרות זאת,מקום מגוריו של הסטפורדשיר חייב להיות הבית.לכלב חייב להיות מקום שינה חמים ויבש, סמיכה הניתנת לכיבוס תתאים מאוד.הטרייר שלכם יאהב ללא ספק להתכרבל בכורסה.אם תתנו לו אחת ישנה-הוא יהיה יותר משמח.העונג העילאי עבור כל סטפורד, ללא יוצאי דופן,הוא האפשרות לשכב איתכם על הספה.

שימו לב! יש לתת לכלב להבין מלכתחילה כי השכיבה על הספה היא אפשרית אך ורק במקרה והבעתם את רצונכם לכך. באופן כזה מודגשות נקודות רבות בנושא ההררכיה ביניכם לבין הכלב,כיוון שהמקומות המפתים ביותר למנוחה (הספה והמיטה) צריכים להשתייך אך ורק לראש הפירמידה ההיררכית.אם היבבות המאיימות של גור ייראו לכם משעשעים,הנעימות של סטפורדשיר בוגר השוקל 30 קילו והלא מרוצה כבר לא יהיו מצחיקות.דבר זה יש לעקור מהשורש.

בעלים רבים של סטפורדשירים סומכים על הכה מכונים ''בוקסים'' לכלבים, שהיו במקור מיועדים להעברות הכלבים במטוסים.אך הכלובים העמידים והמתקפלים הם הרבה יותר טובים ומאפשרים מחזור אוויר הרבה יותר טוב.כלובים אלו ניתנים לפירוק בקלות ומאוד נוחים בעת השייה בבתי מלון בזמני נסיעה. הכלובים הננעלים הם יעילים למדי גם בבית, כאשר צריך להשאיר גור ללא השגחה לזמן מסויים.סטפורדים רבים מאוד אוהבים כלובים ובוקסים כאלה ורואים בהם מקום שינה טוב ונוח.

לאחר הגעתו לבית החדש כאשר הגור יירגע קצת,אתם תעמדו בפני הבעיה של ה''שלוליות והערמות''. לחנך את הגור להמנע מבעיות כאלה,בניגוד לדעה הרווחת,לא קשה כלל. לאחר כל האכלה,כל שינה ובדרך כלל כל שעתיים,תוציאו את הגור לאותו המקום שבו הוא אמור להתפנות מעתה והלאה.כל פעם שהגור יעשה את צרכיו,תחמיאו לו בנדיבות רבה, הרי גם זוהי סיבה לשמוח,כאשר אין הרים וימים על השטיח! ובכן המסקנה היא ''מחמאות!מחמאות!מחמאות!'' לכלב שלכם.

אם אכן תוציאו את הגור כל שעתיים בעקביות משש בבוקר עד 24 בלילה, אז לא יקרו אי-נעימויות מהסוג הנ''ל. ואם בכל זאת יקרה שהכלב לא התאפק,פשוט תנקו ללא כל הערה לכלב.הגורים והכלבים הצעירים עוד לא שולטים לחלוטין בשלפוחית השתן והמעיים שלהם.

הרווחים בין זמני ביקור ה''שירותים'' של הכלב יגדלו בהדרגה וכלב צעיר מגיל חצי שנה יוכל להתאפק במשך שמונה שעות בלילה וארבע-חמש שעות ביום.ולמרות זאת,לכל הכלבים המבוגרים והקשישים, ובעיקר לזכרים,אשר כליותיהם והשלפוחית שלהם מכוונות להפרשה של כמות שתן קטנה בתדירות גבוהה, יש לתת הזדמנויות רבות ככל האפשר להתפנות בטיולים ממושכים.הודות לכך ניתן להמנע מבעיות רבות עם כליות.העונש מובן לכלב אך ורק כאשר ברור לו כי היה צריך למלא את הפקודה שניתנה לו.כדי שיבין דבר זה,קודם עליו ללמוד את הפקודה.השיטה היעילה והבטוחה ביותר,המתאימה הכי טוב ליכולתו של הכלב ללמוד,היא לעודד באופן מתמיד את ההתנהגות הרצויה של הכלב ולתקן בעדינות את ההתנהגות הלא רצויה.היום ידוע כי כלבים מגיל שבע שבועות ועד חצי שנה הם הניתנים בקלות הרבה ביותר לחינוך ולימוד וזאת בניגוד להנחות הקודמות לפיהן אין ללמד ולחנך כלב עד שמלאו לו 12 חודשים ואז יש לחנכו על-ידי אילוץ.יש לנצל את השנה הראשונה.עצה ידידותית : כיוון שהסטפורד יכול להיות עקשן עד מאוד, לפעמים כדאי לדחות תרגיל או פקודה שלא יוצאים לפועל ולנסות להגיע למטרה בשיטות אחרות.אם לא לאלץ את הסטפורדים לשווא,הם לא יתאכזרו ולא יתעקשו.

פקודה יעילה נוספת שאותה כדאי ללמד היא ''תן!''.בעזרת פקודה זו תוכלו להבהיר לכלבכם הצעיר והלא צייתן, מי אומר את המילה האחרונה. מזמן לזמן תקחו ממנו את הצעצוע האהוב או את עצם הלעיסה וזאת בליווי הפקודה ''תן!''.לאחר זמן מה תחזירו את הצעצוע ומזה יסיק הכלב ויזכור כי אתם האדונים ומותר לכם לקחת ממנו כל מה שתרצו.אם בכל יקרה והכלב ינעם עליכם או ינסה לנשוך,אז ללא היסוס תחטיפו לו כהוגן! לנסיונות אי- ציות של גזע זה יש להתייחס בשיא הרצינות,אך לא משום שהסטפורדים מהווים סכנה אלא כיוון שהם,עקב הכבוד העצמי שלהם,יותר מכל גזע אחר שואפים להגיע לאדונות.חלק מהנסיונות להתמרד אינם משמעיים אך ישנם נסיונות אחרים הדורשים מניעה חדה ומשמעית.

מקרה נוסף שבו יש להגיב באופן חד ומשמעי הוא מקרה של גילוי אלימות יתרה על המידה כלפי כלבים אחרים.ופה נזכיר לכם כי את השנה הראשונה אין לפספס.לגורים וכלבים צעירים צריך להיות מגע קבוע עם כלבים שלווים מכל הגזעים והגילאים.האפשרות המושלמת היא ביקורים תכופים בקבוצות משחק בבתי ספר לכלבים וכד'.אך אין להגזים בתגובות,יחסים גסים בין כלבים,כאשר הם קורים לעתים רחוקות,הם נורמליים לגמרי.אפשרי המצב שבו הכלב הבוגר בהיותו נועם ונושך יעניש את גורכם על חוסר הכבוד שהפגין.כל עוד הריב הוא במסגרת ההיגיון,עדיף לא להתערב.בעל הסטפורד האחראי מילדותו של הכלב ליצירת התנאים ההכרחיים לו ללמידת נורמות ההתנהגות החברתית,חייב להתערב עם החלטיות בכל מקרה של הפגנת אלימות אמיתית מצד גורו.

חינוך נכון של סטפורד כולל גם היכרות בין הגור לבין העולם הסובב אותו מגיל צעיר.אחרי הסתגלות ראשונית,תתחילו לקחת את הגור אתכם לחנויות,תסעו איתו במכונית,באוטובוס ושילווה אתכם במצבים היומיומיים.תלכו איתו למקומות ציבוריים,למרכז העיר,תלמדו אותו להיות רגוע בסביבת כלבים,סוסים,עזים וכל יצור חי אחר אשר כלפיו צריך הכלב להתייחס ברוגע בהמשך.ובנוסף,תלמדו את הכלב להתייחס בזהירות ועדינות לילדים.

סטפורדים וילדים-זהו הפן החשוב ביותר בחייו של הסטפורד.לפעמים נראה כי הסטפורד הוא גזע המיועד במיוחד עבור משחקים עם ילדים.רוב הסטפורדים חולים על ילדים,הם נותנים לילדים ללטף אותם ולדבר איתם כמה שהם רוצים.אפילו אפשר להגיד שהילדים יותר מסוכנים לסטפורדים מאשר להיפך.אך יחד עם זאת יש לשים לב לכך ששמחתו של הכלב לא תבוא לידי ביטוי בקפיצות על הילדים וכד',וזוהי הסיבה לכך שיש ללמד את הסטפורד להיות זהיר ומתחשב עם ילדים.

יחד עם אהבתם של הסטפורדים לילדים יש ללמדם יחס נכון לילדים בדיוק באותה המידה שיש ללמדם את כל הטמון בעולם הסובב אותם,כאשר אותו העולם צריך להיות צבעוני ככל האפשר.לעולם אל תכריחו ואל תאלצו את הגור שלכם לכלום.בסבלנות תעמידו אותו מול הגורמים המפחידים אותו אך יחד עם זאת אין לנחם אותו!זאת כי הגור יבין את הנחמה כמחמאה ומזה יסיק כי לפחד זה טוב.להיפך,יש לתת לכלבכם להבין שבנוכחותכם לא יקרה לו כלום והוא יתחיל להיות רגוע גם כלפי המפחיד אותו והזר לו.

בנוסף יש לפתח את חוש המידה שלכם ואין להגיע למצב שבו הכלב מותש.המעמסות הראשונות על הגורים בין אם הן פיזיות ובין אם הן פסיכולוגיות יכולות להשפיע רבות ולגרום לעיוותים בלתי ניתנים לתיקון.

כלב טעון כמו אמסטף יהיה הרבה יותר מאוזן ברגע שתהיה לו ההזדמנות לפרוק את כל האנרגיה הנאגרת לו.אך אין זה אומר שצריך לעשות תרגילי ספורט מיוחדים כדי להגיע להתפרקות הזאת.מספיק להעסיק את הסטפורד בכל מיני פעילויות כגון: טיולים ממושכים,שבהם אפשר לשחק בכדור,לקפוץ מעל כל דבר שתרצו,לעודד את הכלב שיחפור באדמה בורות וכו'.הסטפורדים אוהבים מאוד לשחק בכדור,אך לא תמיד מביאים אותו בחזרה.את הבעיה הזו ניתן לפתור בקלות על-ידי שימוש בשני כדורים:בזריקת הכדור הראשון הכלב רודף אחריו בטירוף.ברגע שהוא משיג ותופס את הכדור,תראו לו את הכדור השני ותזרקו בכיוון הנגדי.לאחר מספר תרגולים תקבלו את שני הכדורים חזרה כי בדרך אל הכדור השני הכלב יניח את הכדור הראשון לרגליכם.

משחקים עם כלבים אחרים מביאים להתפרקות אנרגיה רבה יותר ומגוונים.פגישות משחק כאלו יש לארגן בתדירות גבוהה ככל האפשר.המשחקים המשותפים לא ניתנים להחלפה!

הסטפורדים אוהבים לקרוע דבר כלשהו.בשביל זה תתאים מטפחת ישנה קשורה בקשרים רבים.אך שימו לב!אתם קובעים מתי נגמר המשחק ובסוף המשחק לוקחים את המטפחת!תחביאו את הצעצוע האהוב של הכלב ותעודדו אותו לחפש את הצעצוע.את העונות החמות של השנה מומלץ לנצל בשביל רחיצות.אנא אל תתנו ליצור החי והאנרגטי הזה להגיע לטמטום ואפלות ולהפוך ליצור מעורר רחמים.

היחודיות פיזיולוגית של הסטפורדשיר טרייר אמריקאי

בהכרות הראשונה עם הגזע הנ''ל השלד המפותח מרשים יותר מכל דבר אחר.העצמות של הטרייר הן חזקות,הפרקים תזוזיים,הסחוסים חזקים גם הם,השרירים יחסית גדולים,אלסטיים ובשילוב עם תנועה מספקת,תזונה נכונה ואימונים,השרירים מוסיפים בקלות נפח לגוף הכלב ואוגרים מסה.

שכבת העור האלסטית עמידה כנגד פגיעות ונזקים עקב היותה נעה.לתפוס ברקמות הרכות של הסטפורדשיר כמעט בלתי אפשרי-נתפס רק העור.בהיותי גר בפרברים ועקב יכולתי להשוות עם כלבים אחרים,ברצוני לציין את חוסר הנזקים לעורו של הסטפורדשיר אפילו בעת תנועה מהירה ביערות.עורו של הטרייר מתגבר על מכשולים שהיו מביאים לשריטות ומריטות פרווה אצל כלבים אחרים כגון רועה גרמני ועוד.אפילו אם ניזוק,עורו של הטרייר מגליד במהירות וללא מוגלה.

מערכת נשימה בעלת אופי מיוחד,דרכי אף מרווחים (לטרייר כמעט ואין נזלת),נפח ראיות גדול וקנה נשימה רחב מאפשרים בעת מעמסות ונטל פיזי להעביר נפחי אוויר משמעותיים.כלבת טרייר בת 4 שלנו מסוגלת בתנועה אחרי שלגנוע,בשלג טרי בעומק 20-25 ס''מ,במהירות של 15-20 קמ''ש לעבור עד 10-15 ק''מ ללא עצירה,כאשר לשונה לא מכחיל ומספר הנשימות בדקה יורד משישים לשמונה עשר תוך שמונה דקות.

מערכת מחזור הדם בשילוב עם אימונים וטיולים מחזיקה מעמד במעמסות פיזיות משמעותיות,אסטמה היא תופעה נדירה אצל טריירים.הדופק של טרייר מגודל ומאומן נכון בעת משא יכול להגיע ל-160-180 דפיקות בדקה ללא גרימת נזק ואפילו להוות בזה תועלת לשריר הלב.כמובן שזה לא מתייחס ל''כלבי הספות'' הדורשים הרבה תשומת לב ותוספות הדרגתיות למעמסות כדי להגיע לשרירי ברזל במקום גוף רופף ומעוגל.

מערכת העצבים היא חלק מהמוח הגדול,שאת גודלו ניתן לשער על-פי גודל המצח.גודל המוח בעקיפין רומז על היכולות השכליות של הכלב.מצד אחד,האנטלקט מקל על התקשורת עם הכלב והופך אותה לנעימה יותר,הכלב מבין ולומד בקלות פקודות חדשות.מצד שני,האנטלקט נדרש פה גם מבעל הכלב אשר עליו ינסה הכלב ''לעבוד''.למשל,כלבים הנמצאים כל הזמן בחופשי,שונאים נורא להשתתף בתצוגות ובעת התצוגה הם עומדים עם גב מעוקם,עושים עיניים עצובות ובקושי הולכים.ברגע שנגמרת התצוגה,הכלב שוב שמח ואנרגטי, רץ יפה והכל מושלם.בהתנהגותו זאת הכלב כאילו אומר ''התצוגות הן שטויות וצריך להיות רציניים''.וזאת באשמתנו,בעלי הכלבים,שלא דאגנו לעודד האמסטף שאיפה להצטיין בתצוגות.

רוב האמסטפים המגודלים בזמננו הם יציבים מבחינה פסיכוליוגית וזאת מפני שהמגדלים מעדיפים כלבים בעלי אופי רגוע ומאוזן.את מערכת העצבים ההיקפית ניתן לאפיין בסיבולת כאבים גבוהה.היו לי מקרים שבהם תפרתי פצעים ללא הרדמה,תגובתו של טרייר הייתה עלייה בדופק ובמספר הנשימות,אך הוא לא הפריע לתהליך.לעומת זאת כדי להעביר ניתוח כזה על רועה גרמני הזדקקתי לשני גברים שיחזיקו את הכלב.

ראיתו של הטרייר היא נהדרת,הטרייר מזהה את בעליו ממרחק של 300-400 מטר ויש נתונים המראים על יכולת לראות צבעים.חוש הניחוח גם הוא טוב מאוד וכלבים רבים מקבלים תעודת הצטיינות במקצועי ''עקבות דם''.

מערכת העיכול של הסטפורדשיר מצטיינת ביכולת עיכול גבוהה ובמנגנון האי-הרעלה המצויין של הכבד.ההפרשות של הלבלב הן פעילות למדי.בעיות כבד הן נדירות.אין כל הנאמר לעיל בא לומר כי מותר להאכיל את כלבכם בשמן ועצמות!מבנה מערכת השתן : הכליות מוקפות שרירים חזקים המהווים הגנה מנזקים וזעזועים.יכולת ההפרשה היא גבוהה אם וכאשר יש גישה לנוזלים וזאת אף בחום גבוה.

כלב וכלבה מסוגלים להתרבות מגיל של שמונה חודשים,אך זיווגים לפני גיל שנתיים לא רצויים וזאת מפני שעד גיל זה הסטפורדשיר ממשיך להתפתח.הכלבה יולדת בקלות ולבד.בדרך כלל אין קשיים עם האכלת הגורים.הפרדה מוקדמת בין הגורים לבין האם אינה רצויה וזאת הן מסיבת בריאות פיזית והן מסיבות פסיכולוגיות של הגורים,שתהיה יציבה ומאוזנת רק אם תתגבש בנוכחות האם.גופניותו של הסטפורדשיר מאפשרת לנו לקוות כי ברכישת גור מגזע זה לא יהיו לנו בעיות פיזיות או פסיכולוגיות איתו.

אנגליה-מולדתו האמיתית של הסטפורדשיר טרייר אמריקאי:

למרות שהסטפורדשיר טרייר אמריקאי נחשב לגזע אמריקאי, את ההסטוריה שלו לא ניתן להפריד מההצלבה שנעשתה בין הבולדוגים האנגלים לבין הטריירים האנגלים. לרוב, היו מעורבים בזה ''אנשי הכלבים'' שהיו מתעסקים באופן מקצועי בקרבות כלבים במעבר מהמאה ה-18 ל-19 באנגליה, סקוטלנד ואירלנד.

ההסטוריה העתיקה של הופעת הגזע מתחילה בזמני שלטונה של הדינסטיה הגנוברית. בפתחו של המאה ה-20 באיים הבריטיים, הזגע הכי פופולרי היה הבולדוג, שבו השתמשו לקרבות עם שוורים. הבולדוג של זמני השלטון של גאורג השלישי וגאורג הרביעי נבדלו באופן משמעותי מהבולדוגים העכשוויים. על ציורים שנשמרו מאותה התקופה ניתן לראות כלב עם רגליים ארוכות, זנב ארוך, הכלב יותר קל וזריז מאשר הבולדוגים העכשוויים. הבולדוג שבציור דומה יותר לאמסטף מודרני מאשר לבולדוג מודרני.

קרבות השוורים היו מאוד פופולריים באנגליה. שמות הרחובות בזמננו בבירמינגם בדורצ'סטר קשורים בדיוק לארועים אלו. סוג הספורט המלא דם הזה התרחש על במות מצויידות במיוחד. בחבל עבה באורך של כ- 20 מטר, קשרו את קרניו של השור ואז קשרו את החבל לרצועת עור עבה עם שרשרת. הכלבים תקפו את השור מקדימה בנסיונות לפגוע בנחיריו הרגישות. בערים רבות, בשור מאומן, שידע להגן על עצמו מהכלבים התוקפים אותו, השתמשו במשך שנים. אם היה השור מתעייף והיה מנסה לשכב על האדמה, היו מציתים מתחתיו אש. לפעמים היו מגזימים עד כדי כך שהיו חותכים לשור את כפות רגליו שיגן על עצמו בעצמות מדממות. דר.פלוט בספרו THE NATURAL HISTORY OF STAFFORDSHIRE בשנת 1686 מתאר עוד סצינה מלאת דם הנקראת BULL-RUNNING.

בטאטברי בחג ההקרבות (15 לאוגוסט) היו עושים מה שנקרא ''רדיפת שוורים''. פראור טאטברי נתן שור שאוזניו, קרניו וזנבו היו חתוכים, אשר גופו היה מרוח בסבון ואשר בנחיריו שמו פלפל. כל החושק בכך היה יכול להצטרף לרדיפה אחר החיה המטורפת מכאב, עד שהשור לא היה בורח לנהר דואוב בדרבישיר. אם היה זה נעשה לפני חשיכה, אז היו מחזירים את השור לכיכר שבו היה מתרחש קרבו נגד הכלבים. בתקופה מאוחרת יותר נתאסף עוד אלמנט לבילוי הזה כאשר הנוער התחלק לשתי קבוצות, אחת בעד זה שהשור יגיע לדרבישיר והשנייה בעד זה שהשור יישאר בסטפורדשיר. לאחר שהמשחקים הללו הביאו לקורבנות אנושיים, הכנסייה אסרה עליהם. הקרב האחרון בין כלבים לבין שור התרחש בטאטברי בשנת 1778. לשוורים שהשתתפו בקרבות קראו GAME או SPORTING, כאשר ההגדרה GAME התייחסה לסובלניים, העמידים והאמיצים שבין השוורים. באותה המילה השתמשו ביחס לכלבים, דובים ותרנגולים שהשתתפו בקרבות.

קרבות הדובים עם הכלבים התרחשו באותו האופן שהקרבות עם השוורים. את הדוב שעליו רצועת עור קשרו בעזרת שרשרת לעמוד כאשר הקצה השני של השרשרת היה קשור לטבעת שבאפו של הדוב. בדרך כלל תקפו את הדוב מספר כלבים באותה עת. הדוב המפורסם מכולם היה YOUNG BLACKFACE שהיה בבעלות או'סאליבן. הדוב הזה השתתף במאתיים קרבות עם כלבים. בשנת 1825 בעיר ווריק התרחש הקרב האחרון בין הכלבים לבין אריה. אריה אשר כינויו NERO היה מוקף שלושה כלבים. אחד מהם היה בולדוג חום TURK, אשר התפרסם עקב נצחונותיו בקרבות נגד כלבים. TURK החזיק מעמד 11 דקות וזאת כאשר שני הכלבים האחרים נטרפו על-ידי האריה מיידית.

בשנים 1779-1822 חשבו על סוג בידור חדש והוא קרבות הכלבים עם קופים. בתחילת יולי 1821 העיתון LIFE IN LONDON הודיע על קרב בין כלב לבין קוף בכינוי LACCO-MACCACCO. הקרב היה אמור להתרחש על במה בווסטמינסטר, לונדון וההימורים היו גבוהים נורא לפי אותם הזמנים : 100 גינאי.

הרוזנות סטפורדשיר, הממוקמת במרכז אנגליה, התפרסמה בשם קרבות הכלבים שלה. המתלהבים העיקריים מהקרבות האלו היו עובדי המכרות. העבודה הקשה והמסוכנת במשך 16 שעות במכרות, הרעב והקור נהיו סיבה לכך שהמוני אנשים הגיעו לקרבות הכלבים. הסיכוי לנצח בהתערבות רק הוסיף להתלהבות האנשים. ההזדמנות להשתתף בקרבות ניתנה רק לכלבים המצטיינים בהתלהבות, אומץ, כוח וזריזות. קואורדינצית תנועות מלאה וגודל הכלב היו חיוניים לנצחון. עדיין לא ידוע של מי היה הרעיון להצליב בין טרייר לבולדוג ואנחנו יכולים רק לשער איך היה נראה אותו הטרייר. רוב הכלבנים מגיעים למסקנה שבהצלבה השתמשו בטרייר האנגלי הלבן, גזע שנעלם לגמרי בסביבות שנה 1900. אך כמובן שהטרייר היה יכול להיות גם ג'ינג'י-חום. קרוב לוודאי שהשתתפו בהצלבה מייצגים של שני הגזעים. הסלקציונרים הניחו כי הגזע החדש יקח מהטרייר את התשוקה והמהירות, ומהבולדוג-את האומץ והסיבולת. המעורב החדש שנקרא בול אנד טרייר, כבש במהירות את לבם של אוהבי קרבות הכלבים.

בשנת 1803, העיתון האנגלי THE SPORTING MAGAZINE פרסם תמונה של בול אנד טרייר TRUSTY. הכלב הזה היה ידוע גם ככלבו של לורד קאמלפורד. בכתבה תוארה הקריירה הקרבית של TRUSTY. ל-TRUSTY היו מספר בעלים, שמכרו אותו, כל אחד בתורו שלו, עד שהוא הגיע ללורד. הלורד שילם על TRUSTY 84 גינאי. כלבו של הלורד השתתף ב-104 קרבות ואף פעם לא נוצח. בשנת 1812 אותו עיתון אנגלי פרסם תמונה של בול אנד טרייר נוסף בשם DUSTMAN. בהשוואה בין שני הכלבים ניתן היה לראות כי הראשון דומה יותר לבולדוג, כאשר השני קטן יותר בגודלו ופרצופו דומה יותר לזה של הטרייר. לבול אנד טריירים מסקוטלנד קראו THE BLUE PAUL, כאשר הגזע הזה נהיה יותר ויותר מפורסם. בהתחלה קרבות הכלבים התרחשו על במות ישנות של קרבות השוורים, באורוות וכו'. הקרבות היו נחשבים לספורט של עניי החברה. אך תוך זמן קצר הקרבות משכו את תשומת לבם של בני המעמד הבינוני והקרבות הועברו למועדונים ושטחים פרטיים. עבור הצעירים נהיה זה סממן של רמה גבוהה ביותר לצאת לטיול עם בול אנד טרייר. לבמות שעליהן התרחשו הקרבות החלו לקרוא ''פיטים''. בלונדון, דק ליין, בימי ראשון ורביעי הייתה במה פעילה שעליה התרחשו קרבות הכלבים ובעל הכלב המנצח היה מקבל פרס כספי גבוה.

באירלנד, במחוזות קורק, וסטרפורד וקילקני גודלו בול אנד טריירים מדהימים שאחר כך יוצאו לארה''ב. אך המקום המפורסם ביותר לגידול הסטפורדשירים היה רוזנות הסטפורדשיר אשר באנגליה. עובדי המכרות בזהירות רבה ובעקביות בחרו בזוגות כלבים באופן כזה שהגזע יישאר טהור. האגרסיביות של הכלב הייתה מופנית אך ורק כלפי כלבים אחרים, כאשר בשביל האדם נשאר הבול אנד טרייר חבר הכי טוב.

בשנת 1835 חוקק הפרלמנט האנגלי חוק האוסר על קרבות הכלבים. אך את החוק הזה החלו לקיים רק בתחילת המאה ה-20, כאשר עד הועברו הקרבות לאורוות סגורות, מרתפים ושטחים פרטיים. משם הבמה ''פיט'' בא שם הכלב פיט-בולטרייר, פיט-דוג. שמות נוספים לכלבים אלו היו בול אנד טרייר, הף אנד הף. שמו הרשמי של הגזע המוכר על-ידי המועדון הקינולוגי והנרשם על-ידי אותו המועדון בשנת 1935 הוא בולטרייר סטפורדשיר.

כיום השם הזה שייך לכלבים קטנים, סימפטיים ואהובים על האנגלים. אך ההסטוריה של התפתחות האמסטפים נוגעת גם בהסטורית הטריירים מסוג בוליי : בולטריירים, בולטריירים קטנים, פיט-בולטריירים אמריקאיים ואפילו בעקיפין, בוסטון טריירים. ולכן, עם בטחון רב ניתן לומר כי ההורה של כל הזגעים האלו היה הבול אנד טרייר.

(החומר מפורסם ''כפי שהוא'',על-פי ספרם של מ.יורק,י.גליי וי.סוחנוב-''הסטפורדשיר טרייר אמריקאי''-ליגת הארגונים הקינולוגיים העצמאיים 1995,בהתאם לאישור הרשמי של בעל זכויות היוצרים).

יחסנו למתרחש בתקשורת:

הגזע סטפורדשיר טרייר אמריקאי (אמסטף) אינו היה מעורב בשום מקרה של תקיפת אדם על-ידי כלב בישראל.

מאפיין העיקרי של גזע האמסטף הוא חוסר אגרסיה מוחלט כלפי בני אדם וילדים ולכו כמעט ולא משתמשים באמסטפים כשומרי ראש עקב ידידותיותם כלפי אנשים.

הכלבים התוקפניים הינם תוצאה של ריבוי חובבני ואינם קשורים לגזע אמסטף או לאף גזע אחר. יש למנוע את התרבותם של הכלבים אגרסיביים !!!

התקשורת שלנו לקחה את האמסטף כדוגמא מכוון שקל לזיכרון שם זה. כל המהומה שנגרמה על-ידי התקשורת נעשתה ללא בירורים מוקדמים במה שקרה ומי האשם האמיתי. זכרו! כלב תמיד מתנהג כפי שחינכו אותו והאחריות על התנהגות הכלב היא רק של בעלי הכלב!

AMSTAF.CO.IL מזכיר כי אמסטף הוא גזע מואשר רק על-ידי תעודת יוחסין הניתנים על-ידי הארגון הקינולוגי הבינלאומי! אם הכלב חסר תעודת יוחסין - אין גזעו אמסטף.


 
עבור הידענים

אם הנכם ידעני הגזע ומעוניינים לפרסם את הכתבות שלכם – אנחנו נשמח להעניק לכם את ההזדמנות!

מחפשים מתרגמים

רוסית - עברית - אנגלית
עבור המממנים

איננו פרוייקט מסחרי, אך כידוע, בשביל התפתחות והתקדמות דרוש כסף ולכן, אם בידכם ההזדמנות, נודה ונעריך כל עזרה וסיוע בין אם הוא כלכלי, טכני או סיפוק מידע כלשהו.

האתר הוא בתקופת ניסיון.

האתר נמצא בפיתוח , צפויים שינויים במידע המוצג.

מידע מלא יהיה נגיש בזמן הקרוב.

כל שאלה,תגובה וכד' נא שלחו לכתובת admin@amstaf.co.il